לדפנה יש היום יום הולדת ורק לכבודה הוצאנו מהמחסן האחורי מתחת לסדינים המאובקים את מימי, המיני ואן שלנו. זאת שקנייניו כולנו בקיץ האחרון של הלימודים מכסף שחסכנו מעבודה קשה במטע השקדים, יחד עם עוד קצת עבודה במפעל הגבינות המסריחות של גיורא.
השעה כבר ארבע. תיכף דפנה תרד בריצה לבושה כהרגלה שמלה. דפנה היפה. מהיום שנולדה היא הילדה הכי יפה במושבה.
כבר חצי שנה שדפנה חולקת דירה קטנה עם בחור שהיא הכירה ואוהב אותה אהבה כול כך עזה, כול כך חזקה שהפכה אותו אימפוטנט. כן, החבר של דפנה אימפוטנט ואימפוטנטים ככה אומרים אוהבים אותך כול כך שהם חושבים שאת אלוהים, ולמי באמת יש ביצים להתעסק עם אלוהים. אז ככה דפנה חייה לה חיים של אהבה יבשה, הכי הפוכה ממה שהיא תכננה ואף אחד כמובן לא יגיד לה מילה כי אף אחד לא באמת יכול על הפה שלה. אז השנה קנינו לה מתנה קטנה שתוכל לענג בה את עצמה ובהמלצה לוחצת של נוגה הוספנו גם כרטיסים להופעה.
גם לנוגה לראשונה בחייה יש חבר. איש צבא בדרגה גבוהה שלא מוציא מילה ונוגה מנפנפת בו כאילו היה איזה פרס שהיא זכתה. גם לחבר של נוגה יש בעיה, רק שאצלו היא באגרופים שכול הזמן קפוצים. יואבי טוען שאלה שאריות של השואה ושיש עדיין אנשים שחושבים שהנצים תיכף מגיעים אז הם שומרים ליתר ביטחון קציצות באגרופים אבל על זה אנחנו לא מדברים, למה נוגה היא אישה חזקה והיא לא צריכה שום מחוות רומנטיות או מתנות עטופות מאף אחד בעולם הזה. נוגה יודעת מאז שהייתה קטנה בדיוק איך יראו החיים שלה וכרגע הכול הולך לפי התוכנית שתיקח אותה שנה אחר שנה אל עבר ההצלחה שלה.
יואבי חמודי, ג'ובה ג'ובני הוא רווק בניחוח מיואש, שזה פחות או יותר הריח הכי מסריח שיכול להיות לרווק. למרות שנים של נסיונות ואכזבות יואבי מתעקש לא לשנות גישה ומחזיק באמונה שגם למושבניקים מעט עצלנים, שמנמנים ותמימים מגיעה אהבה והוא מתעקש לחכות לה. בינתיים הוא יושב ומתרפנס על אבטחת ההכנסה, בזמן שהוא גר בבית הקטן שסבתא שלו השאירה לו אחרי שהעבירה את עצמה לתחנה האחרונה בחייה. אל בית האבות של סילביה.
גבי הוא ראש החבורה. המאסף של כולנו וכרגע המסכן מתאושש מפרידה. גבי מתאושש נקודה. מתאושש מבחורה, מתאושש מסוף שבוע עם המשפחה, ממשבר בעבודה, מביקורת רעה, מביקורת טובה. אם תשאלו אותו מה הוא עושה הוא יגיד לכם שהוא כרגע בונה את עתידו כיוצר שיראה לעולם איך גם מושבניקים קטנים יכולים להעיף נפיחות של הצלחה לעבר העיר הגדולה. בינתיים בין החריצים של החיים, גבי ממלא עצמו בדאגה והוא זה שמדביק אותנו כול פעם חזרה. מבחינתו החיים היו הכי טובים כשהיינו יחד דבוקים ובגלל זה הוא קבע שאף אחד לא יגיד מילה, ודי אין ברירה, ביום ההולדת של דפנה אנחנו נפוצץ את הכול בשקיעה בהופעה של דיוויד ברוזה. אז הנה אנחנו פה מחכים לדפנה, משם נסע לאסוף את נוגה, יואבי כבר יושב על שרשרת חרוזים בכיסא הנהג, גבי נשכב על הסמיכה במושב האחורי ולידו יושבת אני, נעים מאוד קוראים לי אוגי.
